למה תנורי החימום באינפרא-אדום שלכם בעצם “מתים”
יש סוד לגבי תנורי החימום באינפרא-אדום: בדרך כלל, החוטים שלהם אינם הבעיה. ברוב המקרים, הבעיה נעוצה באטימה שבין החוטים לבין הצינורות של התנור.
כאשר התנור פועל בעוצמה גבוהה, החום שנוצר לא יוצא רק קדימה – הוא זוחל חזרה לכיוון החיבורים החשמליים. אם האטימה בין הצינורות לחוטים אינה טובה, חמצן ולחות יכולים לחדור פנימה. כשזה קורה, האלקטרודות של התנור מתחילות להתחמצן במהירות.
זו מוות איטי של החומרים שמרכיבים את התנור.
רוב תנורי החימום הזולים שניתן למצוא בשוק משתמשים בחומרי איטום פשוטים. הם פשוט לא יכולים לעמוד בעומסים הגבוהים. התנור מתחמם, מתקרר, ושוב מתחמם – והחומרים הזולים האלה בסופו של דבר מתכווצים ונשברים.
לאחר מכן מתחיל תהליך ההזדקנות של החומרים – החומרים האלה נהיים שבירים ומתפרקים, כמו צבע ישן. עכשיו יש חוטים חשמליים חשופים. בחנויות לחות או במפעלים עם לחות גבוהה, זה בעצם מביא לקצר חשמלי. ואז… הפיוזה של התנור נשרפת.
אנחנו עושים דברים אחרת כדי לעמוד בסטנדרטים IP65.
זה לא קשור רק להרכבת חומרי איטום פשוטים. אנחנו משקיעים הרבה זמן בוודאות שחומרי האיטום והזכוכית של התנור יתרחבו ויצטמצמו באותו קצב. אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון איכותיים שנשארים גמישים גם בטמפרטורות של 300°C.
בנוסף, אנחנו מחברים את החוטים ישירות לתוך המארז של התנור. כך נמנע האפקט של הזרמת מים לאורך החוטים, מה שעלול לגרום לנזק לתנור.
יש כמובן חיסרון: מכיוון שהאטימה כל כך טובה, היא הופכת לקבועה. אי אפשר פשוט להחליף את החוטים אם רוצים לשנות את המתח בתנור לאחר כמה חודשים. יהיה צורך להחליף את כל הרכיבים של התנור.
אבל באמת? רוב המהנדסים שאנחנו מדבר איתם מסכימים לכך. הם מעדיפים להחליף את הרכיבים של התנור כל כמה שנים, מאשר להתמודד עם תנור שקורס כל כמה חודשים. כך ההתנגדות של התנור נשארת יציבה, וחשוב מכך – החוטים של התנור לא נשרפים.